גינה לי גינה לי גינה לי יקרה
אז מה הקשר בין גינון לאמהות?
כשהתינוק שלנו נולד, אנחנו מתאהבות בו בין רגע. אנחנו מסתכלות עליו, מחזיקות אותו, ועוטפות אותו בהרבה אהבה. אנחנו חושבות עליו כל רגע ורגע, רוצות שיהיה לו רק טוב. מקוות בשבילו שלא יפגוש רוע או כאב לעולם. חרדות לו, חוששות לו, מחבקות אותו, אוהבות אותו, שואפות עבורו, חיות אותו.
כשהבן שלי התפתל מגזים - אני הייתי איתו בתסכול ובדמעות. הוא סובל מכאבי שיניים ואני מרגישה את כאבו. הוא גדל - זוחל - נעמד - הולך, נופל ונחבל. הוא גם מתחיל לרצות, לנסות, להיכשל להתאכזב - להתרגז ולהתעצבן - ואני איתו שם. כואבת, מאוכזבת, מנחמת… אבל גם שואלת-
מה התפקיד שלי?
האם אני כהורה צריכה למנוע כל כאב תסכול או צער?
האם אני כהורה צריכה רק לעטוף באהבה?
האם אני כהורה צריכה ליצור מצבי תסכול ומאמץ כדי לחשל אותו? שיתחזק ?
האם אני כהורה צריכה להיות שם תמיד או לתת לו להתמודד לבד?
איך אני מכינה אותו לחיים? ומה תפקידי הפעיל בהתפתחות שלו?
כולנו רוצות את הטוב ביותר עבור הילדים שלנו, כולנו רוצות לחנך אותם בצורה הטובה ביותר, אבל ישנה שאלה חשובה ביותר
מהו בעצם חינוך מתוך אהבה?
אז נתחיל בכך שנבדיל בינינו. כמגוון גרגירי החול, כמגוון הילדים, כך גם מגוון ההורים. אנחנו שונים זה מזה. יש לנו ערכים שונים, דעות שונות, דרכי חשיבה שונות - וזה בסדר. זהו טבע האנושות. השוני בינינו הוא חלק מהיופי בעולם שלנו.
הרבה פעמים אני פוגשת חברות טובות עם הילדים שלהם ולמרות שאנחנו קרובות ויש בינינו הרבה נקודות דמיון, אבל יש לנו גם עקרונות מאוד שונים זו מזו. אחת אוכלת בשר כל יום - והשנייה טבעונית. אחת נגד מסכים והשנייה כל היום עם הסלולרי והילדים מול הטלוויזיה כבר מגיל צעיר. אחת נותנת חופש לילדים, והשנייה מגבילה ומציבה גבולות. זה לא הופך אחת מאיתנו להיות צודקת יותר או פחות. אנחנו פשוט שונות זו מזו. וזה בסדר.
עם ולמרות השוני הזה,יש לזכור: כולנו הורים, כולנו אחראים לחינוך, לגידול, לטיפוח ולהתפתחות הילדים שלנו. כולנו אחראים בעצם לדור העתיד, לתרבות ולחברה העתידית בעולם הזה.
גם אם נעשה זו בדרך שונה, כולנו צריכים להכיר בכך שאת בסיס ההתפתחות של הילדים שלנו אנחנו יוצרים.
וכאן נכנסים כישורי הגננות שלנו. :)
ניקח את הגינה כדימוי לחיי הילדים שלנו. כל גינה זקוקה לאדמה. אם נזרום עם הדימוי של גינה לחיי הילדים שלנו אז בעצם את האדמה של הגינה הזו אנחנו יוצרים עבורם. אדמת גינה היא נתון שקיים בכל גינה לפני שהיא מתחילה - כמו שאנחנו נתון קיים בחיי הילדים שלנו. וכמו שאדמה בנויה מסוגים שונים של חומר, וזקוקה לדשנים מסוימים,או לקומפוסט וכמובן למים. האדמה בגינת הילדים שלנו מדושנת במערכת הערכים העמוקים שמוטמעים עמוק עמוק בנו והיא כוללת אלמנטים, תמונות, ואמונות שהילדים שלנו סופגים מאיתנו גם בצורה מודעת וגם בצורה לא מודעת.(לא רק את מה שנאמר להם לעשות אלא את כל מה שהם קולטים מהסביבה שאנחנו יוצרים עבורם.)
בהמשך חייהם, כשיגדלו , לאדמה הזו יזרעו זרעי חייהם, שאת חלקם הם יקבלו מאחרים וחלקם הם יזרעו בעצמם. אבל מה שחשוב לקחת בחשבון הוא שאופן ההבשלה של הזרעים האלו, גם בעתיד, יהיה תלוי באיכויות ובדשנים שהגיעו לאדמה בשנות חייהם הראשונות.
מה זאת אומרת?
בשנות חייהם הראשונות אנחנו יוצרים לילדים שלנו את הבסיס, את הפלטפורמה להמשך חייהם. אנו מטמיעים בהם את הבסיס מתוכו הם יגדלו ויחיו את חייהם ולתוכו הם יביאו את עצמם. מלחיץ לא? אותי, כאם, כן. אבל זו האמת. וחשוב לי לזכור זאת בכל צעד ובכל יום. ולקחת את זה בחשבון.
זה נכון שכל אחד מאיתנו מגדיר חיוביות ושליליות בצורה אחרת - וזה בסדר. מה שחשוב הוא שכולנו נהיה מודעים לתפקיד ולאחריות שלנו. אז בכל זאת מה זה אומר?
עבורי - זה אומר שאני צריכה להיות כל הזמן במודעות להתנהגות שלי, לשפה שלי, לאווירה שאני משרה סביבי, לאנשים שאני בוחרת שיהיו סביב הילד שלי, לתכנים שאני חושפת אותו, לנושאים שאני מדברת עליהם לידו, ובעצם, בעיקר - להיות עם אחריות ומודעות.
זה מה שזה אומר עבורי… מה זה אומר עבורך?
תגובות
הוסף רשומת תגובה