הורות 101: שיעור אמנות

גם אתם כהורים חושבים על החופש הבא ונלחצים?

לרוב ההורים, התקופה הכי מלחיצה בשנה היא החופש הגדול.  כבר בספטמבר הורים נלחצים מהמחשבה על יולי ואוגוסט. החופש הגדול מגיע,  ואיתו, הבלאגן, ההוצאות הכספיות, השעמום של הילדים, הטירוף ברחובות, והשאלה היומיומית -  מה לעשות? איך להפעיל את הילדים?במה להעסיק אותם? כל הורה יאמר שזה קשה ומלחיץ, ואין ספק שזה אכן אך.. אבל האמת היא - שכהורים - אנחנו נדרשים ליצירתיות תמידית ואין סופית.

אני לא מדברת רק על יצירתיות שתאפשר לנו לעבור את החופשים בשלום או הפעלות יצירה  שונות. אני מדברת על כך שעם הילדים שלנו, בעצם, כל רגע הוא יצירה. אנו הרי יוצרים מציאות לילדים שלנו, אנו יוצרים את ההבנה של הילדים שלנו על העולם, אנו יוצרים עבורם דרך ללכת בה, אנו יוצרים עבורם את העתיד שלהם.

כהורים המגדלים ומחנכים ילדים, בכל רגע נתון אנו יוצרים ובוראים. אנו עושים זאת אם נרצה או לא, ואם נהיה מודעים לכך או לא. האמת היא, שבעצם מהרגע הראשון של ההתעברות, שזוהי היצירה האדירה ביותר בעולם - אנו הופכים להיות אמנים, יוצרים של ממש.

בעצם, היצירה והאמנות העתיקות ביותר, המשמעותיות ביותר והפופולאריות ביותר הן תהליך ההתעברות,לידה,גידול וחינוך ילדים  - הורות.

במילון, המילה יצירה מוגדרת  כמונח מופשט המתאר תוצר של תהליכים מורכבים בעל ערך סובייקטיבי מוסף.

תכלס - זוהי ההגדרה של הורות וחינוך לא?

הרבה פעמים, אנו חושבים שיש שוני בין "המחנכים" לבין ההורים. הורים רבים מרגישים שהתפקיד שלהם הוא גידול הילדים,ושיש דמויות מחנכות-מקצועיות שתפקידן הוא חינוך הילדים. אך האמת היא - שההפך הוא הנכון: כהורים - אנחנו המחנכים של ילדנו. אל לנו להסתמך על המערכת החינוכית הסובבת אותם שתעשה את העבודה במקומנו. ראשית, המערכת החינוכית בימינו נמצאת בקשיים עמוקים מדי ובעומס רב מדי בכדי באמת  לחנך ילדים. שנית, כהורים, אנחנו, האנשים הדומיננטים ביותר בחייהם, וההשפעה שלנו היא עמוקה ומשמעותית יותר מכל דמות אחרת בחייהם.

הילדים שלנו נוצרו מאיתנו, הם  קשורים אלינו קשר רגשי, קשר פנימי וקשר הישרדותי. הם סומכים עלינו, (לפחות בתחילת הדרך) בצורה טוטאלית ולומדים מאיתנו בחיקוי ובהשראה, באופן מודע ובאופן בלתי מודע.

בתפיסה, הורים רבים נוטים להפריד בין רגעי הורות של תהליך חינוכי/מסר חינוכי/ או עונש חינוכי - לבין  הרגעים בהם אנחנו פשוט אנשים. (אותם הרגעים בהם אנחנו פשוט "אנחנו" ולא "דמויות מחנכות". ) אך התפיסה הזו מקשה ומבלבלת אותנו , כי בעצם, אין רגע עם הילדים שלנו - שהוא לא רגע חינוכי.

אתם מכירים את ההורה  הזה שמקלל על הכביש , אבל כשהבן שלו מקלל הוא נוזף בו לא לעשות את זה ואז לא מבין למה ואיך הילד שלו מקלל למרות שהוא נזף בו? זאת דוגמא פשוטה ומדוייקת על כך שבעצם אין הפרדה.  כהורים אנחנו המחנכים של הילדים שלנו כל הזמן. הם לומדים מאיתנו וסופגים מאיתנו כל תנועה, כל מילה, כל אמירה. הם מתחנכים מתוך התבוננות בנו, מתוך הקשבה לנו, מתוך חיקוי שלנו.  בשלב בו נכנסים אנשים אחרים ואנשי חינוך לתמונה אכן ישנה השפעה נוספת על ילדינו, אבל תפקידם (גם של הנהדרים ביותר) לעולם לא יהיה משמעותי כמו זה של הורה (גם של ההורה ה"גרוע" ביותר)

והקשר לאמנות?

כשאנחנו מגדלים ומחנכים  את הילדים שלנו זה כמו חומר ביד היוצר - הילדים שלנו הם חומר. חומר חי, נושם, עדין, סופג, מתקפל, מתיישר. ואנו היוצרים.

כקדר שיושב ליד גלגל האבניים עם גוש חימר - כך אנחנו עם חינוך הילדים שלנו. אנו בעצם  מעצבים את הכלי שיווצר בסוף - לפעמים אנחנו צריכים ללחוץ חזק יותר, לפעמים לשחרר, לפעמים ללטף, לפעמים רק להניח את האצבע. עלולות להיות גם נגיעות קשות במיוחד שיכולות למעוך את החומר לגמרי.

הילדים שלנו מגיעים אלינו כבר כחומר קיים - יש בהם משהו שלהם. יש להם את החומר הפנימי שלהם. אנו כיוצרים צריכים להיות שם במודעות, בעדינות, לפעמים באסרטיביות,  כדי לעזור להם ולאפשר להם להפוך ליצירה הטובה ביותר שהם יכולים להיות. הם מביאים את החומר - אנחנו את המסגרת וההכוונה. לפעמים תפקידנו הוא לבנות, לפעמים תפקידנו הוא פשוט לא להרוס :)

אמנות ההורות והחינוך היא מורכבת  - הרי רוב הקדרים למדו קדרות, ואילו אנחנו ההורים לא למדנו הורות. הקדר למד איך להפעיל את האבניים, איך לעבוד עם סוגי חימר שונים, הוא  למד מתי ומה לעשות כדי לקבל תוצאה מסויימת.

לנו, ההורים - שאלות אלו הן חידות. הורים רבים מוצאים זאת מתסכל ומבלבל.

עם זאת חשוב לזכור שהידע הוא לא הכל -  ישנם  סטודנטים לאמנות - שאינם אמנים מוצלחים  וישנם אמנים יצירתיים מאד שלעולם לא היו סטודנטים. כי רק הידע הוא לא האמנות. וכך גם בהורות.

בכל תחום, ידע יכול לעזור. אך בנוסף לידע - על כל אמן מוצלח, וגם עלינו ההורים - למצוא את אותה תחושה פנימית שמובילה אותנו, למצוא את החיבור לחומר שלנו (הילדים), למצוא את ההשראה שלנו, למצוא את החזון שלנו ומשם - למצוא את הדרך שלנו.